אסולין נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.בשנת 1992 רכש התובע את זכויות החכירה במספרה הנמצאת ברח' הנשיא ויצמן 7 טבריה (להלן: "המספרה" או "הנכס"). בעת הרכישה היו מותקנים במספרה 2 מוני חשמל של הנתבעת.

2.במהלך שנת2000 או בסמוך לכך פנה התובע כנטען לנתבעת על מנת שתנתק את אחד המונים, נציג מטעם הנתבעת הגיע למספרה וניתק את אחד המונים ונטל אותו עימו.

3.ביום 16.10.06 נשרף מונה החשמל במספרה ,לפיכך פנה התובע אל הנתבעת על מנת שתתקן

ו/או תחליף את המונה. בו ביום הגיע נציג מטעם התובעת והחליף את מונה החשמל.

4.התובע טען כי במהלך חודש 11/07 קיבל מכתב מהנתבעת הנושא את התאריך 13.11.07 בו נטען כי מבדיקה שנערכה ע"י עובדי הנתבעת ביום 16.10.06 במספרה נמצא שימוש בלתי חוקי בחשמל, וכי הודעה בהתאם נמסרה לתובע או למי מטעמו. לפיכך נדרש התובע לסור למשרד הנתבעת, אחרת ייערך חשבון לפי הנתונים הקיימים אצל הנתבעת. התובע טוען כי ביום 16.10.06 לא נמסרה לו כל הודעה ע"י נציג הנתבעת כאמור.

5.בפגישה שנערכה בין התובע לבין נציג מטעם הנתבעת בסמיכות לקבלת המכתב,דלעיל נטען ע"י נציג הנתבעת כי מאחר ונתגלתה חבלה במונה החשמל, אזי צריכת החשמל המדויקת של המספרה לא באה לידי ביטוי בקריאות המונה שבוצעו עד כה, לפיכך חויב התובע בהפרשי צריכה לתקופה של 10 שנים אחורה, קרי משנת1998 ועד שנת2007, ובמהלך חודש 1/08 נשלחה לתובע דרישת חוב בסך 38,199.66 ₪.

6.התובע טען כי ביום 27.7.08 ניתקה הנתבעת את אספקת החשמל למספרה ללא כל התראה, ומאז הניתוק המספרה מתנהלת באמצעות חיבור לגנרטור.

7.ביום 17.2.09 הגיע למספרה מר פפר יהודה, שהינו בודק מונים מטעם הנתבעת, ומצא כי המונה מופסק וכי התובע מקבל אספקת חשמל מגנרטור.

התובע טען כי מעולם לא חיבל במונה החשמל, לפיכך אין הוא מחויב לשלם כל סכום שהוא, לרבות זה המופיע בדרישת החוב.

התובע טען כי בעת שרכש את זכויות החכירה במספרה היו בה שני מונים, ואם אכן אחד המונים חובל, אזי היה זה טרם רכישת המספרה ע"י התובע, וכי התובע קיבל לידיו את המונה במצבו כאמור.

8.התובע טען כי הוא זה שפנה לנתבעת על מנת שתנתק את אחד המונים מהמספרה ולהחליף את המונה שנשרף, כך שאם אכן הוא חיבל במונה החשמל אז לא היה יוזם הוא פניה כאמור לנתבעת.

9.התובע טען כי טעתה הנתבעת כאשר הנפיקה היא הודעת חובה בגין הפרשי צריכה משנת 1998 עד 2007 לפי בסיס החישוב של שנת 2007 , כאשר לשיטתו היתה היא צריכה לבחור את שנת 2006 או את שנת 2008 כבסיס לחישוב הפרשי הצריכה.

לטענתו התעלמה הנתבעת מהדרישה העולה מהכללים אותם קבעה הרשות לשירותים ציבוריים במקרה של צריכת חשמל בלתי חוקי, שכן בבוא הנתבעת להעריך את צריכת החשמל הבלתי חוקית על יסוד צריכה בתקופה אחרת, לפני המקרה או אחריו, הרי שהייתה צריכה לקחת בחשבון תקופת צריכה בתנאים דומים ככל האפשר לתנאים שבתקופה אותה מעריכים, והיה עליה לשים לב לאופי הצריכה בתקופת ההערכה לעומת תקופת ההשוואה.

10.התובע טען כי על אף שהיו בפני הנתבעת נתונים לגבי תנאים ושינויים שחלו בין תקופת הייחוס או ההשוואה לבין התקופה נשוא ההערכה, היא לא התחשבה בהם כלל.

כך למשל, בראשית שנת 2007 הצטרף בנו של התובע אליו למספרה, ובעקבות כך גדל מספר הלקוחות במספרה לטענתו, דבר שגרם לעליה בצריכת החשמל ועליה בהכנסות.

הבן פרש בחודש 10/07 מהמספרה והקים מספרה עצמאית, וכתוצאה מכך פחתה צריכת החשמל במספרה לאחר אותה תקופה. לפיכך, שומה היה על הנתבעת, לשיטתו של התובע, לבחור את שנת 2008 כבסיס לחישוב הפרשי הצריכה בחשמל.

11.התובע טען עוד כי מאז שנודע לנתבעת על השב"ח (השימוש הבלתי חוקי) לא פנתה היא אל התובע, ולא יידעה אותו בדבר, עד אשר שלחה לו מכתב הדרישה ביום 13.11.07, כך שהיא השתהתה כשנה מיום שגילתה את השב"ח ועד ליום שליחת המכתב.

12.התובע טוען כי עוד משנת 2000 ביקר נציג הנתבעת במספרה על מנת לנתק את אחד המונים לבקשת התובע כאמור, ועמד מקרוב על תפקודו של המונה הקיים, ולא העלה טענה של שב"ח. כן במהלך שנת 2005 ביקר נציג הנתבעת במספרה ומצא כי הנתיך הראשי נשרף, וגם כאן לא הועלתה כל טענה על שב"ח.